הפרויקט שיצרתי השנה הוא שינוי משמעותי מהפרויקט של שנה שעברה, אבל זה גם לא מפתיע. כבר ברפלקציה של שנה שעברה כתבתי - ״המטרה שלי לשנה הבאה היא לדחוף את הגבולות של היצירתיות שלי... אני עוד לא יודע במה אעסוק בשנה הבאה, אבל אני חושב שאעסוק במשהו שונה מאוד מצילום הופעות״, וכך היה. התגלגלו הדברים ויצא שיצרתי פרויקט שלם על המצב הנפשי שלי, דבר שלא הייתי רואה את עצמי עושה בחיים לפני שנה.

​

הפרויקט הזה היה מסע שלם עבורי. התחלתי את התהליך כשאני אבוד, מלא בחרדות ופחדים, עם מצב נפשי ברצפה ומוטיבציה אפסית (שזה שינוי גדול מעמית של שנה שעברה, בחיים שלי לא הכרתי את עצמי ככה).

התחלתי לצלם עם רעיונות מאוד מפוזרים ובלי כיוון מסוים. בעזרתה של יעל שחר, המדריכה שלי שהיא הרבה יותר מאשר מדריכה עבורי, הצלחתי למצוא קצת סדר בתוך הבלאגן שממנו התחיל הפרויקט, ולאחר מכן הצלחתי להבין איך אני אצור את הפרויקט שלי.

​

כשהתחלתי את הפרויקט הזה המטרה הראשית הייתה להשתמש בצילום ככלי להתמודדות עם הדה-ריאליזציה, סוג של פוטותראפיה שאני עושה עם עצמי, אך מהר מאוד הפרויקט הזה הפך להיות ביטוי של הדה-ריאליזציה עבורי. השינוי הזה יכול להיראות מאוד מינורי בעיניי מישהו שצופה מהצד, אבל עבורי הוא מראה את הצמיחה והגדילה שעברתי. השינוי הזה בתפיסה של הפרויקט מראה לי שהצילום עזר, שאני גדלתי מאז ושאני כבר לא מפחד ממה שכל כך פחדתי ממנו בתחילת הדרך.

​

אני מאוד מרוצה מהפרויקט הסופי שלי. אני מרגיש שהתוצר הסופי ממחיש את הרעיון שעומד מאחורי הפרויקט ותואם בדיוק למה שרציתי ליצור.

היצירה של הפרויקט איתגרה אותי לחשוב לעומק איך אני יכול להביע תחושות כל כך אבסטרקטיות בעזרת הצילום. האתגר הזה מתח את גבולות היצירתיות שבי ופיתח את התפיסה שלי כלפי עולם הצילום וכלפי הדברים שניתן ליצור בעזרת המצלמה.

​

בתוך היצירה של הפרויקט עברו לי בראש המון רעיונות, המון ויז׳נים שונים, ויצא שהרבה מהם לא התממשו לגמרי. למרות זאת, את הרעיונות שבאמת בלטו עבורי כן הוצאתי לפועל בצורה הטובה ביותר.

עם זאת, אני כן חוויתי קשיים במהלך יצירת התמונות. אני חושב שהקושי המרכזי היה להביע את עצמי בעזרת הצילום. קושי זה בא לידי ביטוי בכך שסיימתי את הפרויקט עם 3 סטים שלא נכנסה מהם אפילו לא תמונה אחת לפרויקט הסופי.

למרות זאת, אני מאמין שכן הצלחתי להתגבר על הקושי הזה, ובסופו של דבר מצאתי את הדרך שלי ליצור פריימים שאני בטוח לגביהם.

​

אם הייתי צריך להתחיל את הפרויקט מחדש, לא הייתי משנה כלום, הייתי עושה את אותן הטעויות. אני מאמין שיש משמעות להתפתחות ולדרך שעברתי, לחוסר הוודאות בהתחלה, ולקשיים שחוויתי במהלך הפרויקט. אני מאמין שכל קושי ומחסום תורמים להתפתחות של התוצר הסופי, תוצר שאני כל כך גאה בו.

​

קשה לי להאמין שלימודי הסטילס שלי נגמרו. זה מרגיש לי כאילו הם התחילו אתמול ובו זמנית גם לפני זמן כה רב. השנתיים האלו היו חוויתיות, מעצימות, ואני גאה מאוד בשני הפרויקטים שיצרתי.

אני מאחל לעצמי להמשיך להתפתח בעתיד, להמשיך לחקור עוד ועוד סגנונות של צילום, ולהתחיל להפיץ את האומנות שלי ברחבי העולם.

הצילום הוא תחום חשוב מאוד בחיים שלי, המצלמה שלי היא הדרך שבה אני רואה את העולם, ואין דבר שאני יותר רוצה מאשר לשתף את העולם ביצירה שלי.