זה מחוץ לשליטתי

סט ראשון
לסט הראשון הגעתי כשאני יודע את נושא הפרויקט שלי, אבל לא יודע בדיוק מה אני רוצה לצלם. בראש שלי חשבתי שהסדרה שלי תעבוד טוב עם מקומות נטושים (דבר שחזרתי אליו בהמשך) ולכן הלכתי לצלם בקולנוע נטוש. בנוסף לכך בחרתי לצלם פורטרט עצמי מהמחשבה שאני אצליח להעביר בעצמי את התחושות שאני חווה בצורה הטובה ביותר.
ידעתי שיש בקולנוע הנטוש במה גדולה ותכננתי לצלם את עצמי עלייה. הגעתי למקום עם כמה בגדים שונים והתחלתי לצלם את עצמי.
מבחינה טכנית תכננתי לצלם לקראת השקיעה כשנכנס אור נקודתי לקולנוע דרך הפתח בגג, עם צמצם פתוח ומהירות תריס גבוהה.
מהסט הזה הבנתי עד כמה מסובך פורטרט עצמי יכול להיות. התקשיתי לצלם את עצמי כמו שצריך, ולא יצאתי מרוצה מהתמונות שיצאו. מעבר לכך, הבנתי שאני צריך לחשוב מחדש איך אני מתכוון להעביר את המסר שלי. כשהסתכלתי על הסט הרגשתי שאני לא מעביר באמת את תחושת הדה-ריאליזציה, ולמדתי להמשך שאני צריך להתחיל להסתמך יותר על שחקנים אך בו זמנית גם להשתפר ביצירת פורטרטים עצמיים.















